צבעוניות החומר
הפסלת והציירת לאה מג'רו־מינץ (1926–2022) שהלכה לעולמה בחודש פברואר הותירה את חותמה בעולם האמנות במרחב הציבורי בכלל ובירושלים בפרט. לאה בת הארץ הזאת נולדה בעיר העתיקה בירושלים לאימה חנה (בתו של שמעון רוקח, ממקימי שכונת נווה צדק) ולאביה ד"ר אריה לאון מוג'רובסקי (מג'רו). היא למדה בגימנסיה העברית רחביה ומ־1945 למדה ציור ורישום ב"בצלאל".
אנו בסקר אמנות הקיר בישראל תיעדנו את יצירותיה הרבות בעיר. הינה כמה מהן.
ב־1964 כשהקים ידידה האמן אברהם מנדאל את מוזאון המיסים יצרה בקרמיקה את הדלתות לבניין (אז בבית המכס, רחוב אגרון 32). בתבליט עיצבה מטבעות שונים בהשראת מטבעות עתיקים. היום הדלתות מוצגות בתערוכה, במעונו החדש של המוזאון.
ב־1967 חודשיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים נחנכה "יד לשר משה מונטיפיורי" בשכונת ימין משה ובה הוצבה הכרכרה של השר. בטקס שערך ראש העירייה טדי קולק השתתפה שולי נתן ובפיה "ירושלים של זהב". באותו אירוע נקבע על הקיר תבליט הקרמיקה, שיצרה ובו נראים טחנת הקמח ובתי השכונה מוקפים בהרי יהודה. לאמנית היה יחס אישי למשה מונטיפיורי, כפי שהסבירה: "משום הידידות אשר רכש לאבי זקני, ישראל ב"ק, […] בייסוד בית הדפוס העברי הראשון בארץ ולהקמת הישוב העברי החקלאי הראשון על הר הג"רמאק. במשקע זכרונותי מבית הורי זכורה לי 'אגדת מונטיפיורי' כסמל למסירות, נאמנות ודאגה לזולת".
שני תבליטים נוספים באותו סגנון יצרה גם בשנות השישים:
האחד היה תלוי בתחנת הרכבת, ועם השיפוץ של המקום הוסר ומחכה שיימצא לו מקום ראוי. בתבליט נראית
הרכבת נוסעת על המסילה בהרי ירושלים.
האחר תלוי בסניף הדואר בשכונת קריית היובל (וולטה עילית 3) – שם מתוארת העיר העתיקה של ירושלים.
בשנות השבעים יצרה האמנית כמה פינות הנצחה בבתי ספר.
בבית הספר דנמרק (יהודה הנשיא 26) בירושלים הציבה על לוח מעין נרות זיכרון דמויי בתים, ובמרכזו נכתבו שמות הנופלים.
גם בבית הספר גורדון בהרצליה (יצחק שדה 22) יצרה פינת זיכרון שבמרכזה נשר עז־מבע.
שני תבליטים שלה קישטו גם את קירותיו החיצוניים של ביתה ברובע היהודי בעיר העתיקה.
מתנה נוספת שהותירה בעיר לאה מג'רו־מינץ היא ארובה, ארובה מקושטת בתבליט קרמיקה ססגוני ברחבת בית הספר קורצ'אק בשכונת שפירא (הגבעה הצרפתית).
עבודותיה הנטועות בנוף שלנו, השואבות מן העבר שלנו והצבעים החמים שמאפיינים אותן, צבעי אדמה חומים־אדמדמים וצהובים, כחולים ואפורים, מייפים את סביבתנו ומהווים יד זיכרון לאמנית.