אישה וציפור

מאמרים על אריק קורן ויצירתו;

הקיבוץ והאמן.

שילוב אמנות בבנייה.

אריק קורן.

לקט ידיעות.

על ויטראז' בכנסייה.

אריק קורן, על אמנות הקיר.

אריק קורן נולד ב־1931 בגרודנה פולין (כיום הוֹרַדְּנַה בלארוס), בגיל 5 עלה עם הוריו לארץ ישראל, והם התיישבו באשדות יעקב. עוד בילדותו ניכרו בו כישרונות אמנותיים והצייר יחזקאל שטרייכמן שהתגורר אז בקיבוץ, לקח את אריק הצעיר תחת חסותו ולימד אותו את יסודות הציור. אחרי שירותו הצבאי ב־1952 השתתף בסמינר של אמני הקיבוצים באוהלו בהדרכת הצייר ליאו רוט, וב־1953 – בסדנת ציורי פרסקאות שהנחה הצייר שלדון שונברג בבית איתמר באפיקים. שנה אחר כך למד בקורס למורים לציור בסמינר הקיבוצים באורנים ובין מוריו היו הציירים פרלי פלציג ומרסל ינקו והפסל דוד פייגין. היכרותו עם אמנות הקרמיקה החלה בהדרכתו של האמן האיטלקי עמנואל לוצ'טי שלימד ב־1957 בכפר האמנים עין הוד. להרחבת הידע בקרמיקה ובסגרפיטו נסע לאיטליה והמשיך ללמוד שם אצל לוצ'טי ועמיתיו. באותן שנים גם יצר את עבודות הסגרפיטו הראשונות שלו: ב־1957 בבית מרדכי הלפרין בקריית חיים, במועדון אשדות יעקב איחוד ("ארבע העונות") ובבית הצנחן בקיבוץ מעגן. ב־1959 נסע בשנית לאיטליה, כשזכה במלגה של קרן תרבות אמריקה–ישראל והשתלם בטכניקות שונות של ציורי קיר באקדמיה לאמנויות יפות בוונציה. מששב ארצה יצר את עבודות הסגרפיטו בבית קרפ בקיבוץ אשדות יעקב איחוד ובמדרשה לחינוך אוהלו בכינרת. ב־1962 זכה במדליית כסף על תבליט קרמיקה שהציג בתערוכה הבין־לאומית לקרמיקה בבואונס איירס ארגנטינה. ב־1963 עיצב מחדש את חזית מגדל השעון ביפו, ושילב בעבודתו מסגרות אמנותית ברזל וזכוכית צבעונית. העיטורים סיפרו את ההיסטוריה של יפו.
במשך השנים רבות יצר אריק קורן עבודות רבות בארץ ובחו"ל, בבתים ציבוריים ופרטיים בארה"ב, קנדה, יפן, אוסטרליה, אנגליה, מרוקו, דרום־אפריקה, דרום־אמריקה, גרמניה והן אף נרכשו על ידי המוזאון לאומנות מודרנית בניו יורק ומרכז האומנות Art South בפילדלפיה. תחומי העיסוק האומנותי שלו היו מגוונים: ציור, פיסול, סגרפיטו תבליטים מעץ בטון ומקרמיקה, פסיפסים, ויטראז'ים בבתי כנסת וכנסיות, ופיסול זכוכית בתנור. בין השאר ביצע את חלונות הוויטראז' בבית נשיאי ישראל לפי ציור של ראובן רובין. בשנותיו האחרונות נסע מדי שנה למספר חודשים בארה"ב כדי לבלות עם משפחת בתו ונשבה בקסמה של ניו יורק, הסתובב ברחובותיה, רשם והתרשם. רשמיו מעוצמת הכרך התבטאו בעבודותיו. באותן שנים עסק גם בפרדוקסים במאה ה־21 וביטא זאת בסדרה "Garbage of the Western World".

במאמר "אמנות הקיר והפסיפס" תיאר אריק קורן את חשיבות אמנות הקיר בתרבות בעולם, וכתב בין השאר שעבודות בסגנון הסגרפיטו מחנכות "לאמנות, לחדוות העין והנפש, לאסתטיקה, ליפי היצירה ורוח היצירה – ובאופן היעיל ביותר", לפי ארכיון אשדות יעקב איחוד

בית הלפרין עמד עד הריסתו ברחוב השיירה פינת רחוב אחי אילת בקרית חיים. הבית שימש בית ועד לתרבות ולאמנות וגם מקום מפגש סודי של ארגון ההגנה טרם הקמת המדינה. לבעל הבית אליושה (מרדכי) הלפרין היה יחס מיוחד לתרבות ולאמנות, ורבים ממכריו היו אמנים שחלק מהם ציירו על קירות ביתו, ובהם: בתיה ויהושוע גרוסברד, אילנה עופר, עמוס ישכיל, אילן כבירי.

"גדלתי בבית מיוחד מלא תרבות, להוריו היה פטפון עם מנואלה והיו קונצרטים בבית ובגינה כל השנים. אביו גם נסע בזמן מלחמת השחרור בין הבסיסים וניגן תקליטים לחיילים. הבית הוקם בסביבות 1932–1933. איתן הוא יליד 1937 ואחותו גדולה ממנו. בזמן שירותו של האבא – מרדכי הלפרין – בצבא הבריטי באיטליה, כשעסק בין השאר בהצלת יהודים ממקומות מסתור ברחבי המגף, ראה את האמנות המקומית והתאהב בה. מרדכי היה במקצועו חוצב, וכאשר הועבר קו הנפט מאילת לאשקלון בתחילת שנות החמישים עבד בחציבות המיוחדות שנדרשו לשם כך במכתש רמון. במכתש ראה חולות צבעוניים מסוגים שונים וחיפש עם הקולגות שלו חולות נטולי כימיקלים לקחת לביתו. הוא הביא לביתו בצנצנות חולות מהמכתש – בכל פעם צבע אחר. הוא עיבד את החולות וראה שניתן ליצור מהם טיח. הוא החליט שיש לעטר את הבית ולאחר כמה נסיונות משלו הזמין אמנים רבים מהאיזור לעטר את הבית בסביבות השנים 1955 עד 1959. התהליך ארך מספר שנים. גם גדר הבית עוטרה. בחצר הייתה רחבת בטון ובה המשיכו הקונצרטים ופעילויות התרבות במקום. מרדכי הלפרין נפטר בן 80 בשנת 1980 והבית נהרס בסביבות השנים 1987–1988",  איתן הלפרין, בנם של בעלי הבית.