מבוכי הנפש

הפסל תלוי היום על קיר בית הקפה במלון לאונרדו, ויש בו תאורה פנימית המאירה את הסדק והשכבות הפנימיות ויוצרת הילה של אור מסביבו. יצירתו החלה כעבודה לציון 3000 שנה לירושלים ביוזמה של אגודת הקרמיקאים ואגודת מלאכת מחשבת (שבשתיהן הפסלת הייתה פעילה). בתחילה הוצג בתערוכה "פתחים ואור בירושלים" שאצרה נירית נלסון בבית האמנים בירושלים.

"ירושלים העיר המושלמת שהיא אור לגויים מתוארת אצלי ככדור – הצורה המושלמת בטבע, אך אצלי הכדור אינו מושלם כלל, שכן מתחת לכל אבן בירושלים מסתתר סיפור מאבקים ומלחמות בין קבוצות ועמים שונים ברובדים שונים. בפסל שלי המלחמות האלה מתבטאות בקרע האמצעי שחוצה את הכדור ודרכו רואים מוארות את כל שכבות ההיסטוריה עם סיפורי המלחמות. בתערוכה בירושלים נקרא הפסל "?Will it ever heal", וכשהוזמן הפסל הזה בקנה מידה יותר גדול מזה לקישוט המלון, קראתי לו בשם מפויס יותר "מבוכי הנפש", אילנה אביב.

הצהרת האמן – אילנה אביב

פתחתי סדנת פיסול קרמיקה ב־1987. החל מ־1995 פיתחתי טכניקה חדשה בפיסול ובחומר המבוסס על בטון, חומר קל משקל, דק וחזק. טכניקה זו פתחה בפניי אפשרויות אין־סופיות של ביטוי ויכולת יצירה בכל קנה מידה בקירות חיצוניים ופנימיים.

אני יוצרת בהשראת הנופים עוצרי הנשימה של המדבר וסלעי הכורכר בחוף הים בקיסריה, ליד ביתי. בעבודתי אני עוסקת בנושאים הנוגעים בעבר: זיכרונות ופרקי היסטוריה, כפי שהם באים לידי ביטוי בנפש האדם בכל מורכבותה וגווניה. אני מזמינה את הצופה לחקור את הרבדים הפנימיים הנסתרים בנשמה ובנפש. השכבות בעבודותיי מייצגות חוויות, מאוויים, רגשות, מחשבות ורצונות שנצברו במהלך השנים בנפש, כמו גם סיפורים אישיים. בחלק מעבודותיי אני משתמשת באור כחומר ביטוי נוסף, האור הפנימי המאיר מודעות, תובנות ושלווה. בעבודתי קיים חיפוש מתמיד של המתח הנוצר בין פני השטח ומה שמתחתיו, החלק הסמוי מעין הצופה. עבודתי נעשית תוך חיפוש מתמיד של דרכים לביטוי. אני מנסה לפשט את האלמנטים בעבודות שלי תוך שמירה על יכולת ביטוי של רעיונות רוחניים. זה תהליך יצירתי ואינטואיטיבי אל תוך עבודה שקטה, מינימליסטית, מונוכרומטית, עמוקה וממוקדת.

בשנות יצירתי יצרתי עבודות רבות המוצבות בבתים פרטיים וציבוריים כמו גם קירות פיסוליים בקנה מידה גדול, פסלי חוצות, פסלים סביבתיים ומתקני משחק פיסוליים.

מצב השתמרות היצירה: שני חלקי הפסל החיצוניים נצבעו בשחור.