איילה ושועל

את הרצפה הכינה אמנית הפסיפס חיה פישהנלדר עם העובדים ב"המשקם" בפרדס חנה לבקשת חברי קיבוץ גבעת חיים איחוד, והיא נקבעה בשלושה חלקים ברצפת בית התרבות. לימים הבית נהרס ושני חלקים שלה ניצלו ונקבעו ברצפה במתחם אחר.

מוזאיקה או מרבד?, מרים שיר, דבר, 1953.

תחית הפסיפס בישראל, הארץ, 1957.

מפעל המוזאיקה בגבעתיים, הארץ, 1958.

מעשי פסיפס ב"ביתנו", דבר, 1958.

האמנית חיה פישהנדלר (1914–1989) התגוררה בחיפה בשנות החמישים ויצרה בעיקר לבתי מלון (למשל ב"מלון ציון" בחיפה) ולאנשים פרטיים. ב־1956 יצרה עבודה גדולה ביד אליהו לבית הבראה של שירות נשים סוציאלי. ב־1957 החלה לעבוד בבית המלאכה של חברת "המשקם" בחיפה עם כ־50 מבוגרים בני 50 ומעלה גם בעבודת תפירה וגם במוזאיקה אמנותית שימושית. בבית המלאכה יצרו כלים שימושיים, אריחים לציפוי קירות, שולחנות ושלטים. היה זה ניסיון ליצור חבורת פועלים מומחים לפסיפסים, קטנים וגדולים. הפסיפסים נעשו לפי ציורים של אמנים. באותה שנה גם הציגה חיה פישהנדלר בתערוכת "תחיית הפסיפס" במוזאון חיפה. ב־1958 פעלה גם בבית המלאכה למוזאיקה של חברת "המשקם" בגבעתיים, ואף הציגה בביתן הישראלי בתערוכה העולמית בבריסל בהזמנת האדריכל פניכל. מ־1959 עבדה בשוק הפרטי וגם יצרה בובות לויצ"ו, לפי שולי לינדר־ירקוני