מספר יצירה: #3282
- 1
- 2
- 3
- 4
- 5
- 6
- 7
- 8
אברמסון לארי
2021
עולם הצומח, פרחים
משאית
משאית
פרטית
7.5X2.4 מטר
צבע
ציור
ציבורי
חוץ
כן
צמחי ארץ ישראל
האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו
לארי אברמסון נולד בדרום אפריקה (1954–) ועלה ארצה ב־1961. התגורר בירושלים וכיום חי ופועל בתל אביב־יפו. למד שנה אחת לימודי אמנות בלונדון, היה דפס ואוצר בסדנת ההדפס בירושלים .שימש כראש המחלקה לאמנות בבצלאל, והקים את ההתכנית לתואר שני באמנות בבצלאל. שימש מרצה לאמנות וראש ביה"ס לאמנות רב־תחומית שנקר. הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובעולם, ביניהן בביאנלה בוונציה (1986) במוזאון ישראל, מוזאון תל אביב, מוזאון חיפה, המשכן לאמנות עין חרוד. זכה בפרסים רבים, ובהם: פרס שר החינוך והתרבות (1988) ינוך והתרבות.
לדבריו, הציור קשור תמיד לגוף, ובמיוחד ציור הסטודיו ,המתייחס בהכרח לקנה המידה של הגוף ,הן זה של המצייר הן זה של הצופה. המעבר לקנה המידה של משאית זו מהפיכה ,המחייבת לחשוב מחדש על הציור ועל היחס שלו לגוף. כדי לצייר על משאית יש לעשות כיול מחדש של הגוף. אברמסון צייר על המשאית את הדימויים שמעסיקים אותו בשנים האחרונות: שדות צבע, צורות מופשטות, צמחים, ענפים ,צלליות, בית, וקרש. על צד אחד של המשאית הוא צייר צללית של רקפת גדולה ובית קטן הנישאים בלל על גב קרש עץ אופקי ,ומציעים בצירוף המטריד שלהם מעין דגם חלופי של נוף ישראלי. על הצד השני של המשאית צייר אברמסון שישה מקטעים של צמחי בר ארץ ישראליים, מפורקים לחלקים ומצוירים כצלליות המתחברות לכדי שלם היברידי, צמח אופקי שלא צומח מלמטה ללמעלה, כדרך הטבע .דימויי הצמחים אותם הפך אברמסון לצללליות נלקחו מתוך ספר איורים בוטניים של צמחיית ארץ ישראל שאיירה רות קופל .כילד שעלה לארץ בשנות ה־60, מדרום אפריקה, איורים כאלו היו חלק מהבניית זהותו החדשה כישראלי .לדבריו ,לאיורים בוטניים כאלו היה משקל אידאולוגי רב בתרבות החזותית הישראלית ,ולא במקרה הפכה ההגנה על פרחי הבר למיזם לאומי מרכזי. כדי לבטא את מעמדה של צמחיית ארץ ישראל הן כמושא לאהבה הן כמושא לביקורת בחר אברמסון לצייר את הצמחים כצלליות שחורות, ובכך להדהד את האגדה העתיקה בדבר "הולדת הציור" ,המספרת על נערה המשרטטת את הצללית של אהובה העומד לצאת למלחמה. הציור, אומר אברמסון ,תמיד קשור לאובדן של משהו אהוב. החיים חולפים ורק הדימוי נשאר, כצללית שנלכדה על קיר, לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".
