שלא תחריב את עולמי

את הפסיפס יצרו כמאה איש: תלמידי בית הספר "נווה הדר" בחבצלת השרון, צוות בית הספר ומתנדבות בהנחיית ד"ר שרה מלצר. בפסיפס מתוארות שתי קבוצות זו מול זו וביניהן מפריד נהר רחב; מימין נראים אישה, ילדים ובעלי חיים השרויים בהרמוניה,  ובשמאל נראה אזור מלחמה ובו בניין עולה באש, אדם חמוש בחרב הנוהג באכזריות כלפי הילדים שהוא אוחז בידיו. בצד ימין כתוב: "ראה מעשי, כמה נאים ומשבחין הם, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי". בשמאל כתוב: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך", והמסר ברור: הבריאה האלוהית נפלאה היא ובידו של האדם לקוממה או להחריבה.

שרה מלצר (1928–) נולדה למרדכי  ומלכה ויינפלד בסונץ' שבפולין ואחרי מלחמת העולם השנייה ב־1948 עלתה לארץ במסגרת גיוס חוץ לארץ. את דרכה המקצועית החלה כמורה לילדי עולים במעברת טירת כרמל ובו־בזמן למדה בסמינר למורים ולגננות (1950–1954). אחר כך עבדה כמורה בחינוך יסודי בבתי ספר בחיפה (1954–1968), ובשנים אחר כך (1969–1973) פעלה בצוות "מורים מנחים" בבתי ספר ביישובי הספר במחוז הצפון. באותה תקופה סיימה קורס למדריכי חשבון וקורס לשיקום החשיבה מטעם האוניברסיטה העברית בבית הספר לעובדי הוראה בכירים בירושלים, והשלימה באוניברסיטת חיפה תואר ראשון  בחוגים לחינוך ולאמנות היצירה. בשנים 1974–1983 עבדה כמדריכה פדגוגית ב"סמינר גורדון" בחיפה, וכן שימשה מרצה וריכזה צוות לכתיבת תוכניות לימודים בין־תחומיות בלשון, ספרות ואמנות במדור לתוכניות לימודים באוניברסיטת חיפה בשיתוף האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות. באותו זמן השלימה באוניברסיטת חיפה תואר שני בחינוך והתמחתה בו בהדרכת מורים ובתכנון לימודים. לאחר מכן עבדה כמפקחת מחוזית על הוראת האמנות במשרד החינוך והתרבות במחוז הצפון (1983–1994). עם פרישתה לגמלאות המשיכה ללמוד לתואר השלישי בחינוך (1999). משנת 2000 ואילך חזרה שוב לצייר במגוון טכניקות. אחד המיזמים שהובילה היה הכנת פסיפסים בהשתתפות רבים, ובמסגרת זאת יצרה עשרות פסיפסים המעטרים בנייני ציבור בכלל ובתי ספר בפרט.

"אמנות הפסיפס ביצירות ילדים".

ד"ר שרה מלצר – פסיפס חיים.

מצב השתמרות היצירה: טוב.