אנדרטת הפרטיזנים

ב־1991 הגתה קבוצה קטנה של פרטיזנים מישראל וחבריהם לנשק מארצות הברית את הרעיון להקים אנדרטה לזכרם של פרטיזנים וחיילים יהודים מווהלין, אלו שנפלו במלחמה נגד הנאצים ואלו שניצלו ונפטרו לאחר מכן.

זאב רווה (ורבה) סיפר: "…יחידה זו ניהלה קרבות אין־סופיים נגד הגרמנים והמשטרה האוקראינית, אולם הייחודיות שלה הייתה בייצור עצמי של מוקשים בתנאי היער ופיצוץ עשרות רבות של רכבות בקווים קובל-סארני-קייב, קובל-רובנה ובריסק-פינסק-מינסק, אשר הובילו תגבורת של כוח אדם וציוד צבאי לחזית המזרחית. בקרבות הרבים ובמעשי החבלה שביצענו נפלו חברים רבים. הם נקברו ביער שלנו בחלקה מיוחדת. אולם לאחר יציאתנו מהיער, השתלטו עליו "הבנדרובצים" וכל סימן לקברים הללו לא נותר. במשך שנים רבות הציקה לי המחשבה שאנחנו שנשארנו בחיים לא הצלחנו להנציח את זכר חברינו הנופלים. בחודש אוקטובר 1991 נפגשתי עם חברי לקרבות, יעקב (אליושה) צביבל… ששכל את אחיו ישעיהו באחת הפעולות. הוא הציע הצעה קונקרטית, שנקים אנדרטה בארץ לזכר הפרטיזנים שנפלו. הרעיון שבה את ליבי, מאחר שקינן בי, כאמור, כבר זמן רב" .

ארגון יוצאי ווהלין בישראל אימץ את הרעיון והוחלט על הקמת אנדרטה סמוך ל"היכל יהדות ווהלין" שבגבעתיים. עיריית גבעתיים אישרה את הפרויקט, ותרמה שטח בגן הסמוך להיכל. האנדרטה שהיא פרי עבודתם של הפסלת הסביבתית איילת שלונסקי־ביתן ושל האדריכל מיכאל אלקובי, מורכבת משני קירות; קיר אחד הוא גבוה, ועליו חרותה דמותו של הפרטיזן הלוחם שצייר אלכסנדר בוגן ב־1943, בעת ששב מהעברת הנוער הווילנאי ליער. על הקיר השני חרות שיר הפרטיזנים המקורי באידיש, בעברית ובאנגלית. השורה התחתונה של השיר היא "אנחנו פה". בנוסף לכך, על גבי זכוכית מיוחדת בקיר הכניסה ל"היכל יהדות ווהלין" חרותים כאלף שמות של פרטיזנים ולוחמים יהודים יוצאי ווהלין – אלו שנפלו בקרבות ואלו שנפטרו לאחר המלחמה.

ב-25 באוקטובר 1994 נערך טקס הסרת הלוט מעל האנדרטה, ומדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיימת עצרת לרגלי האנדרטה בנוכחות נציגי עיריית גבעתיים ויוצאי ווהלין בארץ. כן מתקיים טקס הנחת זרי כבוד על ידי הארגונים ויוצאי עיירות ווהלין.