החושן

"אלברט משיח, תורם קירות האמנות בבית הכנסת, יקיר העיר פתח תקווה ויקיר תעשיית היהלומים, היה יהלומן בכיר בבורסה ברמת גן וממניחי התשתית לתעשיית היהלומים בישראל. בין לבין חקר משיח את תחום עיסוקו, כמו גם את האבנים היקרות ששובצו בחושן שנשא הכהן הגדול כמתואר בתנ"ך. במשותף עם עמיתו למקצוע מנחם סבדרמיש, פרסם את ממצאי מחקרו בספר 'יהלומים' שבשערו מתנוסס החושן. משיח הוא שכיוון את סעידי לעסוק בחושן ביצירה שהוזמנה לחזית בית הכנסת, וכך סעידי שרגיל היה ליצור עבודות מופשטות יצר כאן עבודה שונה מהרגיל.

'העבודה הזו היא כמו פלקט קרמי, לא חדרתי כאן לשורשי הנושא אלא הצגתי אותו באופן הכי שטוח. זהו סוג של עבודה שנועדה לקליטה מהירה של הצופה בה ולא מעוררת מחשבה מיוחדת. מסר מהיר, חד־גוני ולא מסקרן. אפשר להסתכל ולהמשיך ללכת', מתאר סעידי את העבודה. הוא מוסיף ומספר שבילדותו באיראן הותיר בו רושם ציור שהיה תלוי בבית הכנסת ותאר את משה ואהרן שנשא את החושן עם שרשרת ואלה מצאו את ביטויים בתיאור שהציג בחזית בית הכנסת ברמת גן.

את החושן שמתייחד באלמנטים צבועים בהתאם להנחיותיו של משיח שחקר את הנושא, קבע סעידי במרכז הקיר. הרקע מעוצב כולו מאריחי קרמיקה המייצגים מעין וילון. אלמנטים אלה נוצרו באמצעות תבנית ומחבש, מהלך שחסך אמנם בהוצאות, אך הגודל של העבודה דרש השקעה בהרכבתה על החזית והצריך את העסקתם של חמישה פועלים", מיכאל יעקובסון, "סיבוב בבית הכנסת המרכזי לספרדים ולעדות המזרח ברמת גן עם קירות קרמיקה שיצר משה סעידי"