הסעודה הלפני אחרונה בקיבוץ

הציור צויר בתחילת שנות השישים – אז שימש האולם את חברת הילדים.

כלב קסטל (קארלו) (1914–1994) נולד בעיר קוניאו שבפיימונטה באיטליה. בשל עבודת אביו הרב קסלטבולונייזי נדדה המשפחה לפרארה, פאדובה ואחר כך למילנו. ב־1932 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת פאדובה, וב־1936 כשאביו התמנה לרב ראשי בטריפולי שבלוב, עבר עם משפחתו לגור שם. ב־1938 סיים את לימודי הרפואה, ואת התואר קיבל בשנה אחר כך כשכבר חי בארץ והתחתן עם ליאנה פולאקו. בעת המלחמה עבד בצנזורה הבריטית ותוך כדי כך העביר להגנה ידיעות חשובות. בנו הבכור גדי נולד ב־1941 ובתו אורה – ב־1942. בשנים 1946–1947 היה שליח עלייה בצפון אפריקה, בטוניס ובמרוקו, ואז נולדה בתו יעל. בשנים 1948–1952 חי בגבעת ברנר, קיבץ את כתביו של אנצו סרני וכלל אותם בספרו "האביב הקדוש". ב־1949–1950 יצא בשליחות לאיטליה להכנת צעירים יהודיים לחיי הקיבוץ. ב־1952 עברה משפחת קסטל לקיבוץ נצר סרני, וכלב קסטל היה למורה לאמנות וציור בבית הספר, קיבל לראשונה בחייו סטודיו ושם יכול היה ליצור. ב־1956 בעת מלחמת סיני שירת כקצין רפואה במילואים ושב לעסוק ברפואה. מאז עבד כרופא ילדים, תחילה בבית החולים אסף הרופא ובהמשך כרופא טיפל חלב בבתי ספר. בשנים 1967–1969 שימש מזכיר ראשון בשגרירות ישראל ברומא, ומששב ארצה המשיך לעבוד כרופא ילדים.

כל חייו היה מצייר ורושם, אך בתחילה מחוסר חומרים מתאימים, צייר על כל מה שמצא: קרטונים, לוחות עץ ודיקטים. לא פעם משני הצדדים. בשנת 1988 יצא לגמלאות ומאז הקדיש את כל כולו ליצירה בסטודיו, יצר קישוטים לצורכי הקיבוץ והִרבה בכתיבת מאמרים. כלב קסטל היה קשור לאנשי תרבות איטלקיים ורבים מהם ביקרו אותו, ובהם אלברטו מוראביה, אנצו ביאג'י, אוריאנה פאלאצ'י, פיירו אוטונה. לרגל יום הולדתו ה־80 הכין בנו גדי קסטל תערוכה בתל אביב־יפו מיצירותיו. הייתה זו כמעט היחידה בתערוכותיו, ועל כך אמר האמן: "אני לא יודע אם אני באמת צייר, אני מצייר בשביל עצמי, כי אני מרגיש שאני צריך לעשות זאת", לפי גדי קסטל.