נוער ציוני; יונה והדג

שני ציורי הקיר של אברהם אופק נמצאים בקומת הכניסה לבית הספר "אגרון" ובקומה מעליה. הציור "נוער ציוני" המהווה חלק אינטגראלי מחלל המבואה של בית הספר, ובקומה השנייה מוצג סיפורו של יונה הנביא, הנפלט מפי הדג ליד חופי העיר נינווה.

נוער ציוני – בחלקו השמאלי של ציור הקיר מתוארת קבוצת גברים העוסקים בהקמת מבנה עץ. הקבוצה כולה מאופיינת בצבע חום: צבע האדמה שהם עומדים עליה וצבע קורות העץ שהם בונים מהם מגדל שמירה – רחב בבסיסו וצר יותר בהמשכו. הם עובדים ביחד צפופים, מעין מקשה אחת, תומכים בגופם במבנה ההולך ומוקם. זהו אחד מיישובי "חומה ומגדל", שהוקמו בימי המנדט הבריטי בלילה אחד בעזרתם של מתנדבים רבים מכל היישוב בארץ. קיבוץ עין המפרץ, שאברהם אופק הצטרף אליו ב־1949 לאחר שעלה ארצה מבולגריה, הוקם אף הוא כיישוב של "חומה ומגדל". בצידו הימני של הציור רואים קבוצת נערים המשחקים בכדור, חלקם בכחול וחלקם באדום. גם כאן חשים לכידות קבוצתית המנוגדת לתנועה הדינמית של הדמויות; הן מוצגות במגוון תנוחות, מבטיהן פונים לכיוונים שונים, ויסוד התחרותיות ביניהן מודגש גם באמצעות הצבעים השונים. מן הציור עולה תחושת קלילות ומשובת נעורים. כלומר, בעוד המבוגרים (בחלק השמאלי) מחויבים למשימה הלאומית, לבניית הארץ, בני הנוער השזופים והחסונים, שחלקם לבושים בבגדים ארוכים ונועלים נעליים ואחרים – במכנסיים קצרים וגופיות ורגליהן יחפות, נהנים מן הנעורים. בקצה הימני של ציור הקיר מוצגת הקבוצה השלישית, קבוצת הצופים המאופיינת בצבע חום בהיר. הצופים יושבים יחדיו ומתבוננים כגוף אחד בחבורת המשחקים. צל אחיד נופל על פניהם, גופם אסוף ומכונס והם מהווים גוש דומם וסביל. עלים גדולים מצילים עליהם מלמעלה ומנעימים את ישיבתם. במרכז הציור בין קבוצת הבונים לקבוצת המשחקים שרועה על האדמה דמות נשית עירומה, ראשה שעון על סלע והיא שקועה בשינה עמוקה. מאחוריה מבנה קטנטן, שדלתו פתוחה לרווחה וצמח בעל עלים בשרניים מזדקר מתוכהּ; לפני הדמות הישנה יש סלעים זוויתיים, שיכולים להיות אבן פינה להתיישבות החדשה או חומר גלם לבריאה אחרת. לפי  ששון לילך, "משחקים או בונים ומוזת האמנות ביניהם – אימוני הוראת אמנות בבית ספר ע"ש אגרון בירושלים", במעגלי חינוך, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים, ינואר 2011

יונה והדג – בין גלים המתעגלים להם בצבעי כחול ותכלת מבצבץ לו דג אדום, לאורך גופו קשקשים, פיו פעור מעט ועינו עגולה ופתוחה. מתוך פיו מטפס לו החוצה הנביא יונה: גופו בצבע השנהב, עיניו עצומות, שֵערו הארוך קלוש, וידיו נשלחות לפנים בתנועת שחייה בים, זרוע אחת נשלחת לפני השנייה. מצד שמאל (בחלק שנפגם) נראית העיר נינווה הצומחת אל על בין הגבעות. בתיה מוארכים, לבנים ואפורים, ולחלקם גגות מעוינים. בין הגלים שצבעם כחול וטורקיז שוחים גם כמה דגים ירוקים, קטנים מהדג האדום, וביניהם אנשים טובעים המשוועים לעזרה; אולי אלה הנוסעים ששטו באונייה עם יונה. צבעם לבן־ירקרק. רובם מבוגרים ואחד מהם הוא נער או תינוק. מעליהם מצוירות רוחות בדמות אנוש שנושפות בגלי הים המתגעשים.

עוד מידע;
לילך ששון, "משחקים או בונים ומוזת האמנות ביניהם, אימוני הוראת אמנות בבית ספר אגרון בירושלים", מתוך "במעגלי החינוך: מחקר עיון ויצירה" 1, ינואר 2011.

יוסי צוריאל, "ציורי קיר במוסדות־חינוך", מעריב.

רותי אופק, אברהם אופק – מקיר לקיר, מתוך אברהם אופק – מקיר לקיר (עורכת: רותי אופק), המוזאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר, 2001.

אברהם אופק, על אמונת ציורי הקיר, שיעוריו של אברהם אופק בסדנה "אמנות ברשות רבים", סטודיו 7, ינואר 1990.

נעמי אלטרץ, ציורי הקיר של אברהם אופק.

מצב השתמרות היצירה: הציור בקומה הראשונה מוסתר ברובו קיר גבס לבן, והושארו בו רק כמה חלונות המאפשרים הצצה לחלקים ממנו.  בקומה השנייה מוסתר הציור באופן חלקי על ידי אביזרים של בית הספר.