ים המלח

גיא (Dioz) ומיכה (Puka), שיתפו פעולה: "הרעיון היה שהקיר ייראה מצחיק בתמונה הכללית בגלל הסגנון הקריקטורי, אבל כאשר מתבוננים בכל סצנה לעומק, הסיפור משתנה והופך טרגי ומפחיד. רצינו למתוח ביקורת על מצב ים המלח ועל האחראים לכך; לדוגמה איש עסקים בחליפה שצץ מתוך בולען ומשליך כסף לאוויר כאשר סימני דולרים בעיניו, תייר בבגד ים וקוקטייל ביד עם חור בבטן שדרכו עובר צינור שאיבה. בחרנו גם בצבעוניות של צבעי אזהרה – אדום, שחור וצהוב, כדי שהעבודה תשמש שלט אזהרה למצב האזור", לפי אורין ויינברג, Ynet

הגלריה נמצאת בגובה מינוס 430 מגובה פני הים. יוזמי הפרויקט בני קיבוץ קליה איתי מאור (מנהל חוף קליה) וליאור ליפשיץ (הבעלים של סטודיו PPL למיתוג ועיצוב גרפי) הזמינו אמני גרפיטי מישראל ומהעולם לצייר בהתנדבות על מבנים נטושים באזור חוף קליה.

במבנים אלה התגוררו פועלי מפעל האשלג ובני משפחותיהם. בסמוך אליהם עלה על הקרקע ב־1939 קיבוץ בית הערבה. תושבי האזור התמודדו עם מזג אוויר קשה, עם ריחוק וניתוק משאר חלקי הארץ, ועם אוכלוסיית שכנים שלא תמיד רצתה בהם. ב־1948 באיום הירדנים עזבו התושבים ללא קרב את בתיהם ונמלטו מכאן. מאז עד מלחמת ששת הימים שימש המקום בסיס צבאי ירדני. ב־1968 הוקמה בבסיס הירדני הנטוש היאחזות הנחל קליה, הגרעין של הקיבוץ, וחבריו התגוררו כאן עד שהקיבוץ עבר ב־1975 למשכנו הקבוע, כמה ק"מ מכאן, סמוך למצוק ההעתקים ולמערות קומראן. במשך 45 שנה עמדו המבנים נטושים, עד ששני היוזמים הגו את פרויקט גלריה מינוס 430.

אמני הגרפיטי מישראל, מקסיקו יוון ואורוגוואי, הגיעו לכאן בשלושה שלבים. הם התארחו בבית ההארחה של הקיבוץ ואכלו בחדר האוכל. עבודתם נעשתה בהתנדבות מלאה. את הצבעים לשני השלבים הראשונים תרמה חברת טמבור, את השלב השלישי מימנו חוף קליה ומועצת מגילות ים המלח. האמנים התבקשו לצייר סביב שני נושאים: העלאת המודעות לים המלח ודו־קיום.

סרט על המיזם.

גלריה מינוס 430 בצפון ים המלח – טיול חובה.

הגלריה הנמוכה בעולם, אורין וינברג.