כלים

דן לבני תושב חיפה הוא יליד קיבוץ מעוז חיים. הוא בוגר האקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, ובמשך השנים אף השתלם במוסדות אקדמיים בלונדון ובבוסטון. ריכז את מסלול האמנות
בתיכון עירוני ה בחיפה, הנחה השתלמויות מורים וגננות במכללת גורדון לחינוך ובביה"ס לעובדי הוראה. עיצב וביצע ציורי קיר ברחבי הארץ, בבסיסי צה"ל, בבתי חולים ועוד, הציג עשרות תערוכות יחיד בארץ ובעולם, והוא חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל. הוא זכה בפרסים רבים, בין השאר בפרס ראשון בתערוכת אמנים צעירים (תל אביב 1964), מלגה מקרן שרת וקרן תרבות אמריקה־ישראל (1970), פרס לאמן מצטיין על מפעל חיים באמנות ותרומה לקהילה (אגודת הציירים והפסלים 2011) ופרס על מצוינות באמנות ע"ש הרמן שטרוק (2012).

הצייר דן לבני שירת בצה"ל בסדיר ובמילואים מאז מלחמת קדש ועד מלחמת לבנון הראשונה; בפלס"ר 10, בחטיבת הראל וכקצין חינוך בפיקוד צפון. בכל השנים ליווה אותו יומן
אישי ובו רישומים מהשירות הצבאי, באימונים בשדה ובחזית. כמו כן עשה רישומים על סמך צילומים וסיפוריהם של הלוחמים. רישומיו אלה יצאו לאור בשלושה קבצים: קובץ מלחמת ששת הימים, קובץ מעבר לתעלה במלחמת יום כיפור, וקובץ שלום הגליל. כמו כן, הודפסו ליטוגרפיות מעבודותיו שהוקדשו לנפגעי צה"ל. דן לבני אף ערך ואייר פרסומים וספרים של מורשת קרב
בהוצאת משרד הביטחון וכן במגזינים ועיתונים שונים.

על דן לבני.

בית הלפרין עמד עד הריסתו ברחוב השיירה פינת רחוב אחי אילת בקרית חיים. הבית שימש בית ועד לתרבות ולאמנות וגם מקום מפגש סודי של ארגון ההגנה טרם הקמת המדינה. לבעל הבית אליושה (מרדכי) הלפרין היה יחס מיוחד לתרבות ולאמנות, ורבים ממכריו היו אמנים שחלק מהם ציירו על קירות ביתו, ובהם: בתיה ויהושוע גרוסברד, אילנה עופר, עמוס ישכיל, אילן כבירי.

"גדלתי בבית מיוחד מלא תרבות, להוריו היה פטפון עם מנואלה והיו קונצרטים בבית ובגינה כל השנים. אביו גם נסע בזמן מלחמת השחרור בין הבסיסים וניגן תקליטים לחיילים. הבית הוקם בסביבות 1932–1933. איתן הוא יליד 1937 ואחותו גדולה ממנו. בזמן שירותו של האבא – מרדכי הלפרין – בצבא הבריטי באיטליה, כשעסק בין השאר בהצלת יהודים ממקומות מסתור ברחבי המגף, ראה את האמנות המקומית והתאהב בה. מרדכי היה במקצועו חוצב, וכאשר הועבר קו הנפט מאילת לאשקלון בתחילת שנות החמישים עבד בחציבות המיוחדות שנדרשו לשם כך במכתש רמון. במכתש ראה חולות צבעוניים מסוגים שונים וחיפש עם הקולגות שלו חולות נטולי כימיקלים לקחת לביתו. הוא הביא לביתו בצנצנות חולות מהמכתש – בכל פעם צבע אחר. הוא עיבד את החולות וראה שניתן ליצור מהם טיח. הוא החליט שיש לעטר את הבית ולאחר כמה נסיונות משלו הזמין אמנים רבים מהאיזור לעטר את הבית בסביבות השנים 1955 עד 1959. התהליך ארך מספר שנים. גם גדר הבית עוטרה. בחצר הייתה רחבת בטון ובה המשיכו הקונצרטים ופעילויות התרבות במקום. מרדכי הלפרין נפטר בן 80 בשנת 1980 והבית נהרס בסביבות השנים 1987–1988",  איתן הלפרין, בנם של בעלי הבית.